היום כחלק מקורס כלבנות טיפולית, אנחנו יודעים כי התקשורת עם הכלב, מעוררת אצל המטופל מוטיבציה לשיפור התפקוד הפיזי, ההתנהגותי והרגשי, תוך כדי הסרת מחסומים והעלאת תכנים אישיים ורגישים למטופל.
מקס אדלמן היה רק בן 17 כשהנאצים לקחו אותו למחנה העבודה הראשון מבין חמישה, שם התקווה היחידה שלו לשרוד הייתה לשמור על שקט וליצור מגן רגשי שיעזור לו להתמודד עם הזוועות שהוא חווה.
לאחר שהיה עד לחייל גרמני שהורג אסיר מולו, מקס פיתח פחד מכל החיים לכל החיים.
מקס הוכה עד למצב של עיוורון על ידי שני שומרים משועממים, שרד, קבר את העבר והמשיך הלאה, אך כאשר פרש ויצא לפנסיה הוא נזקק לעזרה.
בגיל שבעים, מקס החליט לדחוף את אימת הכלבים שלו והחל לעבוד עם כלב הנחייה הראשון שלו, קלווין.
אחרי חודש של אימונים הוא קיבל את קלווין, לברדור רטריבר, מסור, בצבע שוקולד.
קלווין חש בהיסוס של מקס איתו.
למעשה, בתחילה, קלווין סירב לעבוד עבור מקס כי אמון הדדי לא היה קיים.
מקס וקלווין נאבקו במשך חודשים כדי לקיים את מערכת היחסים הנדרשת לכלב שירות לבצע.
קלווין הדריך את מקס בבטחה בחיים, אך הוא הרגיש את המרוחקות הרגשית של מקס.
יום אחד מקס הלך לטייל, מכונית עלתה על המדרכה בפתאומיות אך קלווין זינק קדימה, והציל את חייו של מקס.
המחסום הרגשי של מקס התמוסס.
קלווין חש בשינוי ומיד הנחה את מקס לפתיחות רבה יותר, אמון ומעורבות עם העולם.
זהו סיפורו המופלא, הנוגע ללב, של אדם ששרד את ההיסטוריה ואת הכלב שפתח את ליבו.
מקס פיתח אמון בקלווין וזה תורגם להעמקת האמון של אנשים כך שרבים מהמחסומים שלו נשברו.
לסמוך על קלווין הוא ספר המתאר את המסע המדהים שהכניס את קלווין לחייו של מקס, ניצול שואה המצולק פיזית ונפשית ואת עזרתם של הכלבים לסייע בהליך הטיפולי של ריפוי המטופל.