אילוף כלבים – איך כלבים לומדים

המדריך המקוצר למאלפים וכלבנים טיפוליים לאופן בו כלבים לומדים:

הרבה בעלי כלבים נותנים דוגמאות כמה הכלב שלהם מבין מילים ומשפטים, הם בדרך כלל יסבירו את זה על ידי דוגמאות כמו: " כשאני ניגש לדלת ולוקח את הקולר והרצועה, הכלב יודע שיוצאים לטיול, או אם אני אומר לו " תן יד " הוא יקבל חטיף, עם זאת הם לא יודעים להסביר איך וכיצד הכלב לומד זאת או במילים אחרות מה התהליך עליו מתבסס תהליך הלמידה אצל הכלב

לנו כמאלפים וכלבנים טיפוליים חשוב לנו להבין את העקרונות הבסיסיים כיצד לייצר למידה מכוונת ושיטתית בינינו לבין. במאמר זה אנו נסביר במושגים מדעיים כיצד כלבים לומדים.

כמו כל דבר חשוב להתחיל בהתחלה עם המונח הכי חשוב – " התניה ":

התניה מבחינת פירוש לשוני היא קביעת תנאי, יצירת תלות בין קיומו של דבר אחד לדבר אחר.

התניה קלאסית ( המחקר של פבלוב):

רובנו שמענו את המושגים המפורסמים "הכלב של פבלוב" ו"התניה קלאסית". אלו הם ההגדרות שניתנו לסדרת ניסויים ששינו את התפיסה לגבי למידה, שביצע מדען רוסי בשם איוון פבלוב בכלבים לפני 100 כמאה שנה. הניסויים האלה הפכו את איוון פבלוב לאחד המדענים המפורסמים ביותר בעולם.

איוון פבלוב חקר את מערכת העיכול של כלבים, ומטבע  הדברים היה עליו לבדוק את התגובות של מערכת העיכול של הכלבים אחרי שהוא האכיל אותם. מחקריו בתחום הפיזיולוגיה של מערכת העיכול הובילו אותו לייסד תחום חדש במדע שבו הוא חקר רפלקסים מותנים.

במחקריו על רפלקסים מותנים בבלוטות של מערכת העיכול הבחין פבלוב בתופעה ייחודית. בכל פעם שעמד להאכיל את הכלבים לפני ניסוי הוא גילה שהכלבים מזילים ריר (מריירים) בתגובה לפעולות שהוא עושה עוד לפני שהוא מביא להם אוכל. התופעה הזו נראתה לו משונה והוא הגיע למסקנה שהיא חשובה יותר מנושאי המחקר שבהם עסק עד אותה עת.

פבלוב במקור חקר את התגובות של מערכת העיכול של הכלבים לאוכל עצמו, הגילוי החדש שלו היה שהכלבים מגיבים לאוכל עוד לפני שהם מקבלים אותו. תחילה הוא קרא לתופעה "רפלקס ממרחק" או "רפלקס מותנה", אך המושג שנחקק נקרא בסופו של דבר התניה קלאסית

התניה קלאסית: הגירוי הבלתי מותנה גורם לתגובה זהה גם בגירוי המותנה.

התניה קלאסית היא צורה של למידה אסוציאטיבית המשלבת שני סוגי גירויים. ראשית גירוי מותנה, שהוא גירוי סתמי שאינו מעורר בהתחלה שום תגובה אצל החיה (למשל צלצול בפעמון, צפצוף), ואחריו הגירוי הבלתי מותנה, שהוא גירוי משמעותי שמעורר אצל החיה תגובה אינסטינקטיבית, לעתים מולדת – למשל הזלת ריר בתגובה למזון אם הכלב נחשף  לשני הגירויים בזה אחר זה, כשהגירוי המותנה יהיה הראשון, הוא ילמד לקשר ביניהם ויפתח את אותה תגובה האינסטינקטיבית גם כשיתקל בגירוי המותנה שעד אז לא היה משמעותי עבורו.

הניסוי התבצע פחות או יותר כך: כל פעם לפני שהאכיל את הכלבים צלצל פבלוב בפעמון (גירוי לא משמעותי). בהתחלה הכלבים לא הגיבו כלל לצלצול. אולם, אחרי כמה ניסיונות שבהם הצלצול קדם להאכלה הם החלו לרייר כבר בתגובה לצלצול הפעמון. ההשלכות של המחקר זה היו מרחיקות לכת והשפיעו עמוקות על תחומי הפסיכולוגיה, הנוירוביולוגיה

הניסוי נראה כך:

הפעמון שהיווה גירוי מותנה הבא לפני המזון שהוא גירוי בלתי מותנה, הביא לתגובה בלתי מותנית, הריור. בסוף הניסוי הפעמון עצמו, הגירוי המותנה, הביא לתגובה מותנית, הריור.

המזון הוא גירוי בלתי מותנה – רפלקסיבי, מיום היוולדו מזיל הכלב ריר למראהו.

גירוי בלתי מותנה (מזון) ————-   תגובה בלתי מותנית (ריור)

גירוי מותנה (פעמון) ואחריו גירוי בלתי מותנה (מזון)    ————-        תגובה בלתי מותנית (ריור)

גירוי מותנה (פעמון) ——- תגובה מותנית (ריור)

מונחים הקשורים להתניה קלאסית:

רפלקס– התגובה הטבעית לגירוי כלשהו. (לדוגמה: כלב המפנה ראשו לכיוון הפעמון המצלצל)

צעד למידה – כל פעם במהלך הרכישה בו מקשרים בין הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה.

עקומת רכישה – הדרך לבטא את עוצמת רכישת התגובה המותנית של האורגניזם הלומד.

גירוי אפטיטיבי – גירוי הנעים ללומד.

גירוי אברסיבי – גירוי שאינו נעים, בהתניית גירוי אברסיבי ברוב המכריע של המקרים מספיק צעד למידה אחד כדי ללמד את האורגניזם.

זיווג מקדים – הדרך לבצע התניה קלאסית באמצעות הופעת הגירוי המותנה (ניטרלי) לפני הופעת הגירוי הבלתי מותנה.

זיווג בו זמני – הופעת שני הגירויים בו זמנית.

זיווג מאחר – הופעת הגירוי המותנה לאחר הגירוי הבלתי מותנה.

נמצא כי הזיווג המקדים הוא היעיל ביותר בתהליך ההתניה הקלאסית, וכן כי ההתניה עוצמתית יותר ככל שהזמן בין הופעת הגירויים פוחת.

הכחדה – אם לאחר למידת ההתניה הקלאסית, לא יופיע הגירוי הבלתי מותנה לאחר הופעת הגירוי המותנה, תיפסק התגובה המותנית. הלמידה מוכחדת, כאשר הניבוי לא בתוקף (דיכוי).

רכישה – כאשר הניבוי של מה שנלמד מחוזק, רכישת התגובה המותנית מחוזקת.

החלמה ספונטאנית – פבלוב גילה כי לאחר שלב הדעיכה מגיע שלב בו חוזר הכלב להגיב בריור למשמע פעמון, אם כי בעוצמה פחותה מבעבר; נראה כי הקשר בין הגירוי המותנה לתגובה המותנית נשמר במידה מסוימת.

התניה מחודשת – כשיוצמד מחדש הגירוי המותנה לגירוי הבלתי מותנה לאחר זמן מה בו לא היה שימוש בהתניה הקלאסית שנלמדה, עוצמת ומהירות הלמידה תהיה חזקה מהפעם הראשונה בה נלמדה ההתניה. זו הוכחה לכך שהלמידה לא מוכחדת לחלוטין.

הכללה – אורגניזם העובר תהליך של התניה קלאסית, עלול לכלול גירויים רבים באותו המשקל של הגירוי המותנה, אותו למד לקשר לגירוי הבלתי מותנה, לדוגמה: כלב שמכיר צליל של קליקר/משרוקית  אך מגיב גם לקליקר/משרוקית מסוג אחר עם צליל אחר.

הבחנה – בהמשך ילמד האורגניזם להבחין בין הגירויים הניטראליים שצרף בטעות לגירוי המותנה היחיד, וזאת בעזרת הכחדה: הוא יראה כי הגירוי הבלתי תלוי לא מופיע לאחר הגירויים שהכליל.

התניית נגד – דרך טיפול בהתניה קלאסית שלילית שנוצרה בעזרת התניית הגירוי הניטרלי בגירוי בלתי מותנה נעים, לדוגמה : כלב שקיבל מכה בעלייה לרכב או שהרכב היווה עבורו מקום מלחיץ ומסרב לעלות לרכבים, כי הוא מקשר בין הכאב/ פחד לרכב. התניית הנגד היא להפוך את הרכב למשהו חיובי כדוגמת להאכיל אותו ברכב וכך העלייה לרכב עשויה להיות מקושרת עם גירוי נעים.

התניה אופרנטית ( סקינר ) השלכת התנהגות הפרט על הסביבה ולהיפך:

המושג התניה אופרנטית מתחבר קשור לפסיכולוג האמריקני ב.פ סקינר שחקר את נושא ההתנהגות אצל בני אדם ובעלי חיים נוספים. הוא מתאר את התהליך שבו הפרט לומד מהן ההשלכות של התנהגותו וכיצד אותן השלכות משפיעות על ההתנהגות.

כמו פאבלוב קודמו, גם סקינר (הדמות הבולטת ביותר בתחום התיאוריה של ההתניה האופרנטית), מייצג את הגישה הביהביוריסטית ותופס את הלמידה כקשר של גרוי-תגובה.

אלא שלהבדיל מפאבלוב, הרואה את הלומד כסביל (פסיבי), המגיב בתגובת רפלקס אוטומטית, אצל סקינר הלומד הוא פעיל (אקטיבי). אמנם גם על-פי ההתניה האופרנטית הסביבה מעצבת את ההתנהגות של הלומד, אך לפני שהסביבה מעצבת את התנהגותו (בחיזוקים ובעונשים על התנהגות זאת), על הלומד לבצע תגובה כלשהי.

OPERANT – משמעו מפעיל מלשון הפעלה. הפרט/הלומד לומד להפעיל את הסביבה, כדי להשיג את מבוקשו, דהיינו: את החיזוק.

מדוע למידה?

נבחן את ההתניה האופרנטית לאור הגדרת הלמידה. על-פי הגדרת הלמידה נוצר כאן שינוי קבוע: קודם החולדה לא לחצה על הדוושה בתדירות גבוהה, וכעת – כן. ההתנהגות שהשתנתה היא, אם כן, תדירות הלחיצות על הדוושה.

והסיבה? ההתנסות – קבלת המזון.

'השחקנים' בהתניה אופרנטית הם: גירוי, תגובה וחיזוק.

תיאוריית ההתניה האופרנטית מניחה שגירוי הוא תמריץ, למה שאנו מעוניינים להשיג. התגובה היא ההתנהגות שעלינו לבצע, על מנת שנוכל להשיג תמריץ זה.

ניסוי החולדות המפורסם של סקינר:

חולדה הוכנסה לתוך תיבה, ובה דוושה.

שלב ראשון– נרשם מספר הלחיצות של החולדה על הדוושה, אך הלחיצות לא יצרו שינוי כלשהו.

שלב שני- משתחרר מזון לאחר כל לחיצה של החולדה על הדוושה ונמדדו מספר הלחיצות.

תוצאה- סקינר מצא שבשלב השני גדלה בהדרגה התדירות של הלחיצות של החולדה על הדוושה עד אשר החולדה הפסיקה ללחוץ על הדוושה מכיוון שהיא הייתה שבעה. מסקנתו של סקינר הייתה שהחולדה ידעה לקשר בין פעילות הלחיצה על הדוושה לקבלות המזון, במילים אחרות, היא למדה ללחוץ על הדוושה על מנת לקבל מזון.

מונחים:

חיזוק: מחזק (מגביר) התנהגות רצויה.

חיזוק חיובי: מתן גירוי נעים לאחר ביצוע פעולה רצויה כלשהי, במטרה להגביר אותה. החיזוק צריך להיות מותאם לכלב וליצרים שלו יכול להיות מסוגים שונים: עידוד (אינטונציה), צו'פר (נקניק), כדור, שפת גוף שמחה ואף מספר חיזוקים במקביל.

במילים אחרות הכלב ירד למצב ארצה וקיבל חטיף. כתוצאה מכך הוא שוב ירד למצב ארצה בסיטואציה דומה שעה אחרי.

חיזוק שלילי: הסרה או הפחתה של גירוי לא נעים כתגובה לביצוע פעולה רצויה כלשהי, במטרה להגביר אותה. כדוגמת: תיקון ברצועה או לחיצה עם האצבעות, טון נמוך שפת גוף כועסת

לוחצים על הרצועה של הכלב כדי להוריד לארצה ומסירים את הלחץ ברגע שהוא נשכב על הקרקע. כתוצאה מכך הוא התיישב לבדו בסיטואציה דומה שעה אחרי

שני סוגי חיזוקים אלה- החיובי והשלילי, משפיעים באותו אופן: שניהם מגבירים את תדירות הופעת התגובה. ההבדל הוא בכך שחיזוק חיובי הוא נתינת דבר מה חיובי ללומד, ואילו חיזוק שלילי הוא הסרה או הפחתה של דבר מה שלילי.

חיזוק מלא: חיזוק הניתן בכל פעם שהתגובה מתבצעת.

חיזוק חלקי: חיזוק הניתן רק בחלק מהפעמים.

עונש: מפסיק (מדכא)- התנהגות בלתי רצויה

ענישה חיובית: הצמדת גירוי לא נעים לפעולה, כדוגמת תיקון – כלב קורע חפץ שהיה אסור לו ונתפס בזמן מעשה, מקבל צעקה ותיקון עם הרצועה.

ענישה שלילית : משהו שלוקחים, הרחקת פרס המתרחשת בצמידות לעשיית פעולה על ידי הכלב –כדוגמת כלב עזב שרוול ואני לוקח לו, הפסדת את הטרף שלך כי עזבת אותו.

הכחדה: כאשר התנהגות שחוזקה, מפסיקה להיות מחוזקת וכתוצאה מהסרת החיזוק היא נעלמת ומפסיקה להיות קיימת

 

מהו ההבדל הראשוני בין ההתניה הקלאסית להתניה האופרנטית?  במה הן דומות זו לזו?

התניה קלאסית היא תהליך של למידה: גירוי ניטרלי מעורר תגובה רפלקסיבית, אשר לפני הלמידה לא עורר אותה. הסיבה: הגירוי הניטרלי הופיע לפני גירוי בלתי מותנה, המעורר את התגובה הרפלקסיבית באופן אוטומטי.

התניה אופרנטית היא תהליך של למידה: שינוי בתדירות התגובה כתוצאה מקבלת חיזוק לאחר ביצוע התגובה.

סיכום:

במאמר כתבנו הסבר בסיסי שכל מאלף כלבים או כלבן טיפולי צריך לדעת על תהליך הלמידה של הכלבים באמצעות הצגת הניסויים והמושגים המדעיים ששימשו להבנת התחום. ככול שנבין את תהליכי הלמידה האלו והמנגנונים מאחוריהם בצורה טובה יותר כך נוכל לעשות בהם שימוש מושכל שישפר את איכות החיים של הכלבים ובעליהם ויעזור בבניית תהליך למידה יעיל ומוצלח יותר

תוכן זה הוא חלק קטן משלל התכנים הנלמדים במכללת דוגארט כחלק מלימודי אילוף כלבים ולימודי כלבנות טיפולית בקורס מאלפי הכלבים אשר מתקיימים בשתי חוות אילוף כלבים במרכז.

לפרטים נוספים כגון מחיר קורס מאלפים במרכז, או פרטים נוספים על בית הספר לאילוף כלבים, נא ליצור איתנו קשר בטלפון או בהודעה.

כילצד כלבים חושבים